המקצב הצירקדי - השעון הביולוגי

המקצב הצירקדי - השעון הביולוגי

השעון הציקרדי –

(ציקרדית – שעון ביולוגי הוא מנגנון פנימי של אורגניזם המשמש אותו למדידת זמן, וזאת לצורף ניהול תהליכים פיזיולוגיים והתנהגותיים שמתרחשים באופן מחזורי. מחזורים אלו מכונים מקצבים ביולוגיים, והם קיימים במרבית היצורים החיים, כולל בע"ח, צמחים, פטריות ואף מינים מסוימים של חיידיקים).

(השעון הביולוגי המרכזי שך האורגניזם מתבסס במקרים רבים על המקצב הציקרדי, מקצב שפועל במחזוריות של כ – 24 שעות ונועד להתאים את פעילותו של היצור להשפעה המשתנה של השמש לאורך היממה).

המקצב הצירקדי – לכל היצורים החיים יש שעון ביולוגי,  צמחים, פטריות בעלי חיים ולבני האדם. השעון הביולוגי מאפשר לפעולות חיים חיוניות כמו שינה, אחסון אנרגיה, נשיאת חמצן ופינוי של פסולת מטבולית (מטבוליזם) להתרחש במקצב נכון ומותאם לסביבה החיצונית. את המקצב הזה נהוג לכנות המקצב הצירקדי.

המקצב הצירקדי מקושר פעמים רבות למחזור השינה והעירות, אבל למעשה מדובר על מערכת ביולוגית שהיא הרבה יותר מורכבת מזה ואחראית על המון תהליכים נוספים. בעשורים האחרונים גילו ביולוגים שמקצב הצירקדי פועל בגוף האדם אפילו ברמה התאית ומכתיב תהליכי היווצרות של גנים.

מהו המקצב הצירקדי – הוא שעון ביולוגי נפוץ וחשוב בעולם החי שמחזורות 24 שעות והוא מכתיב לנו את מחזור השינה והערות, זמני אכילה מווסת ייצור והפרשה של הורמונים, משפיע על חום הגוף ומשחק תפקיד משמעותי במחזור החיים של התאים שלנו.   

הקשר בין אורח החיים המודרני והמקצב הצירקדי:

בעבר בני האדם היו מתעוררים עם הזריחה ונכנסים לישון בחסות הירח. כיום אורח החיים המודרני, מאפשר לנו להיות פעילים, ללמוד, לעבוד, לשחק, להיפגש, ליצור ולשמר ערות גם בשעות יממה החשוכות בהן הגוף אמור להיות במנוחה ובשינה.

דוגמא: המסכים בהם אנחנו משתמשים (מחשב, טלפון טלויזיה) כל אלה פולטים אור כחול. כשאנחנו נצמדים למסכים בסוף היום, האור הכחול מאותת לגוף שלנו שאלה עדיין שעות ערות ובכך מעכב ייצור של מלטונין (הורמן שדיברנו עליו בפוסטים הראשונים על הרומוני שינה), הורמון זה אחראי על השריית שינה. באופן הזה, אורח החיים שלנו משבש את המקצב הצירקדי ואת מחזור הערות שינה, ולאורך זמם גורם לבעיות בריאותיות נוספות.

ניקח למשל את מערכת העיכול, אחת המערכות החשובות בכל מה שקשור לשמירה על בריאות וחיוניות. לכל איברי העיכול ישנו מקצב צירקדי.  לא סתם לא מומלץ להימנע מאכילה לילת. בלילה מערכת העיכול ישנה, כמו המוח. המעיים והקיבה מאטים עד שמפסיקים את פעולתם. כתוצאה מכך מזון עומד, חומצות קיבה מופרשות בלי הפרשת רוק שמייצרת בסיסיות. התוצאה הראשונית יכולה להיות צרבת רפלוקס, בטווח הארוך סביר שתהיה פגיעה מהותית וקשה יותר במערכת.

ניתן לראות כי הפרת המקצב התירקדי יכולה לגרום לפגיעה משמעותית במנגנונים אשר עוזרים לגוף שלנו להתמודד עם סטרס. כאשר מנגנונים אלה יוצאים מאיזון, והורמונים כמו אנדרנלין או קורטיזול אינם מופרשים בוויסות נכון מחלות כרוניות מבוססות אורח חיים מתחילות להופיע.

מה קורה כשאנחנו יוצאים מסנכרון עם מקצב הצירקדי:

כשאנחנו הולכים נגד הנטייה הטבעית של הגוף שלנו, בעיות בריאותיות נוטות להופיע. אמנם לפעמים קשה לתפוס את המקצב הצירקדי ולהיות במודעות אליו, אבל הוא יודע לאותת לנו במגוון דרכים שאנחנו מפרים את האיזון שלו.

בשינה – קושי להרדם או שינה עודפת וקושי לצאת מהמיטה

משקל – עלייה במקשול וקושי לרדת במשקל

חיוניות, מצב הרוח, מערכת החיסון ועוד...

הגוף שלנו אוהב יציבות ויודע מתי אופטימלי עבורו לאכול, לישון או לבצע פעילות גופנית.

אז איך אפשר לתמוך במקצב ובשעון הביולוגי

שגרה קבועה של שינה וערות – יש חשיבות רבה לשעת שינה קבועה אבל כמו כן גם לשעת קימה קבועה (כמובן שהכל יחסי).

הליכת בוקר – זאת דרך מצויינת לפתוח את הבוקר בסמוך להתעוררות זה לצאת להליכה קצרה. חשיפה לאור תאותת למוח להאט את הפרשת המלטונין ובכך תקדם עירונית וריכוז שלא נדבר שיש חשיבות גדולה לחשיפה לשמש שגם על זה דיברנו בפוסטים הקודמים

פחות ארוחות כבדות וקפאין מאוחר ביום – אכילה מאוחרת מפעילה את מערכת העיכול בשעות שבהן הגוף נוטה לכיוון מנוחה ושינה.

צמצום שעות מסך בלילה – על זה דנו רבות ונראלי שהנושא ברור לכולם